דף הבית >> מסעות לפולין >> פולין - המלצות
פולין - המלצות          
 

על חותמו של המסע

הרציף 
כֵּן וְלֹא פִּתְאוֹם,
בַּשֶּׁקֶט הַאֲפֵל שֶׁל הַלֵּיְלוֹת,
הַרְבֵּה לֵיְלוֹת,
צִלְצוּל בַּדֶּלֶת, 
אוּלֵי טְפִיחָה בְּיַד שְׁטוּחָה
וְאֵין הַפְתָּעָה,
גַּם לֹא שְׁאֵלוֹת 
אֶלָּא רֵאשִׁית קִצָּהּ שֶׁל צִפִּיָּה
וַחֲרָדוֹת.
הֵתֶּר לְמִזְוָודָה,
שְׁתֵּי חוּלְצוֹת, שְׁנֵי תַּחְתוֹנִים,
חָזִּיָיה, מְעִיל,
שָׁעוֹן וּמִבְרֶשֶׁת שִּׁנַּיִים,
בְּמוֹרָד הָרְחוֹב מְחַכֶּה הַשִּׁנּוּעַ.
בָּרַחַשׁ הַאֲפֵל שֶׁל הַלַּילָה
הַשְּׁכֵנִים נָמִים, אוּלַי,
בַּל תֻּפְרַע שְׁנַת יְשָׁרִים 
רַק לַנִבְחָרִים מֵעַם הָרַכָּבוֹת,
חוֹתָם הַשָּׁנִים.
הַסּוֹלְלָה כְּכֹל הַסּוֹלְלוֹת,
הַמְסִּילָּה כְּכֹל הַמְסִּילּוֹת 
וְלָעֵֵת אַחֶרֶת, 
נִשֵּׂאת,
יְתוֹמָה,
גַּלְעֵד לָאֵימָה.
פָּסִים דּוֹמְמִים,
קְטוּעִים, 
שׁוֹמְמִים,
עֲטוּיִים בַּחֲלוּדָה חוּמָה, 
חוּמָה כְמוֹ הַחוּלְצָה, 
הַמַּדִּים בַֹמִּצְעָד
וְהַלוּחוֹת הִפְּרוּשִׂים בַּמָּסוֹף
חֲלוּדִים גַּם הֵם וַחֲתּוּמִים, 
מִשְׁלוֹחִים, מוֹעֲדִים,
יַעַד וּמִכְסָה. 
וּּמִמַּעַל רחַשׁ צַמָּרוֹת הַעֵצִים
וְהַשָּׂרָךְ הַיָּרוֹק הַמַּסְתִּיר אֶת הַכַּחַשׁ 
כִּי אֵין עוֹנֶה לִתְמִיהַת הַפְּעוּטוֹת, 
אֵין הֵד לְמוֹרָא הָאִמָּהוֹת
וְלֹא לְאַנְחַת הַבְּעָלִים. 
תַּחֲנַת הָרַכֶבֶת בְּגּרוּנֶוָולְד, בֶּרְלִין,
רְצִּיף שִׁבְעָה עָשָׂר,
הַיַּעַד, מִגֵּיהִנּוֹם וְעַד הַגַּן בָּעֵדֶן,
סוֹף.


                                  
שלום קבוצה מופלאה,
לקח לי כיממה להתאפס, ועדיין לא חזרתי ממש לשיגרה. אמנם קולות מכונת הכביסה והמייבש נדמו... אך אני מרגישה שלא נחתתי סופית...!  מדי פעם אני מפליגה במחשבות על - היכן היינו בשבוע שעבר בזמן הזה... מנסה לעבד את החוויות המטלטלות אותן עברנו יחד בקבוצה מופלאה עם מדריכה מופלאה שלקחה אותנו למסע מיוחד בדרך מופלאה ומיוחדת כנראה לה.
הוספנו ידע תוך עומס רגשי רב, שהיה קשה לא פעם. ועידית ידעה לשלב את הכבד עם הקל תוך השארת ״ פתחי אוורור״ ברגישות, סבלנות וסובלנות... ❣ אין זה מובן מאיליו.❣ נדמה כי עידית מובילה מסע כגון זה מתוך שליחות ❣

נעה גני, אוגוסט 2017
                                  
 
חברות וחברים יקרים,
כבר יותר מ 24 שעות שאני בבית, כבר עשיתי כביסות, סידרתי ואירגנתי, ועדיין לא התאפסתי. מנסה ללקט את  הסיפורים, התמונות, הנופים והצבעים, להסביר לעצמי ולהעביר למשפחה וחברים את העוצמות והריגושים - אלו שיצרו גוש חונק בגרון ואלו שהרחיבו את הלב והנשמה. 
עכשיו ברור לי מדוע מכל מיני סיבות דחיתי, למרות הדחף החזק, את הנסיעה לפולין, וטוב שכך היה. אין ספק, ולכולנו ברור, שאת היחודיות העוצמתית יצרה עידית שלנו. בכל יום ובכל שעה הרגשתי את ההשקעה הרבה שלך, לא רק במצבור הידע העובדתי, אלא בהעצמת הרקע ההיסטורי ע"י הסיפורים האנושיים והמפגשים המרתקים עם האנשים שחיו את התקופה.
מי כמוני יודע להעריך את עבודת השטח, התחקירים, הקשרים וההתקשרויות שלך עם אנשי המקום, הקשר המקסים עם אווה ופיטר.
החום, הלבביות וההכלה האנושית שלך הטביעו חותם עמוק שישאר חקוק  בי לנצח.
ואי אפשר בלי לציין את הקבוצה המקסימה. היה נהדר עם חברותי מימי ביה"ס, עם בני משפחתי והחברים החדשים, שברור לי שקשר ישאר. 🙏❤

עירית יגן, אוגוסט 2017
                                  
הי עידית,
ידוע שאיך שהראש מתנהג, כך ינהגו השאר. אכן מרגישה שהיינו באמת קבוצה מיוחדת, אך הרוגע ,החם ,האיכפתיות ההתייחסות האישית לצורך של כל אחד מאיתנו, מעבר לידע העצום שיש לך, מלווה בהכרות אישית ובסיפורים מרגשים ומרטיטים, היוו תרומה משמעותית להצלחת המסע ולחוויה המרגשת שעברנו. 
ננוח קצת, נעכל הרבה, נשיל קילוגרמים מיותרים ונצפה לעוד חוויות.

עליזה כץ, אוגוסט 2017
                                  
מילים טובות - מסע לפולין – 16-6 יולי 2015
הגענו לפולין כיחידים מרקעים ותחומים שונים, כל אחד נושא את הסיפור שלו. הגענו לפולין בניסיון לחבר את הסיפור האישי עם הסיפור ההיסטורי ולהבין מה היה, מה קרה ולמה??
במיומנות בלתי רגילה, גיבשת את היחידים לקבוצה אחת גדולה. אך לא שכחת ולו לרגע אחד, את היחידים המרכיבים את הקבוצה. ברגישות ועם יכולת הכלה והמון הקשבה, ראית כל אחד ואחת מאיתנו, נתת מקום לכל סיפור וסיפור והענקת לכולנו תחושה של שייכות ושותפות.
ניכר כי את אוהבת היסטוריה וסיפורים ומעל הכל את אוהבת אנשים – בני אדם, ומתעניינת באדם עצמו ובסיפורו.
יש בך אין סוף של ידע ואוסף עצום ומרשים של סיפורי עדות מצמררים וסוחפים, אותם שמעת ותיעדת ממקור ראשון. תוך הקפדה על העובדות, פרשת בפנינו את הסיפור הרחב של תקופת מלחמת העולם השנייה, שילבת את סיפורי העדות המרגשים, אותם את מעבירה כ"יד זיכרון", תיבלת את ההסברים והסיפורים בשירים וטקסים ובתוך כל זה, חיברת את סיפורינו האישיים לסיפור ההיסטורי ויצרת עבורנו בסיס ותמונה יותר שלמה וברורה.
לאורך כל המסע הלא פשוט, יכולנו לחוש את המאמצים הרבים והדאגה הכנה שלך ושל הצוות הנפלא, פיטר ואווה, כי בכל עת נקבל את הכי טוב, נרגיש טוב, נאכל טוב, נישן טוב ונקנה נכון. לא חסכת בחיוכים, בהומור, ליטוף קטן וגם חיבוק. כל אחד זכה להתעניינותך ולמילה טובה. אין פלא שלצידך עומדים, אווה ופיטר, שני שותפים נפלאים המלווים אותך כבר שנים כצוות במסעות אלה. שני שותפים, שבאותו רצון והמון טוּב, עושים הכל שיהיה לנו טוב.
לא יכולנו לבקש מדריכה יותר טובה, לא יכולנו לבקש קבוצה יותר טובה – כדי לצעוד יחד במסע שכזה.
בשם כל הקבוצה עם המון הערכה – הרבה הרבה תודה. אין ספק שמסע זה לפולין ילווה אותנו עוד זמן רב והוא ימשיך להדהד בליבנו.
ועוד - תודות קטנות לאלה שהוסיפו מטובם וכישרונם למסע:
תודה לעופרה על תרגילי ההתעמלות לשחרור הגוף מנסיעה ארוכה באוטובוס.
תודה לזיווה על ההופעות המרגשות בכיכר שלושת הצלבים ובבית יאנוש קורצ'אק.
תודה לישראל על תרגיל ההרפייה באוטובוס.
תודה למלי שדאגה להנציח במצלמה את כל המסע.
תודה ליואב ודני שבסבלנות רבה עזרו לנו להתחבר לעולם ולבית.
תודה לאתי ומיכל על ארגון קבלת השבת.
תודה גדולה לאווה ופיטר על השולחן הערוך בעוגות, קפה ותה בכל יום באמצע המסע.
תודה לכולם שנאוֹתוּ לשתף בסיפורים האישיים והמרגשים.
תודה לכולם על היכולת להשתלב בתוך הקבוצה, להתחשב ולהתאים לבקשות ולדרישות, ובכך ליצור אווירה נעימה וטובה לאורך כל המסע.
מיכל – בשם כל הקבוצה
 
לקחנו על עצמנו לסכם בנקודות כלליות את המסע, כנהוג אצל אתי בכיתה:
 מה היה הכי מצחיק? – הבדיחות של יוסף
 מה היה הכי מרגש? – קריאת הקדיש של הגברים.
 מה היה הכי מרשים? – יופייה של פולין.
 מה היה הכי מזעזע? – מה שמסתתר מאחורי היופי הזה 
 מסעדה מיוחדת במינה? – המסעדה על אם הדרך (בידו) (ובעיקר הגלידה של יוסף).
 מה הייתה הארוחה הכי גרועה? – ארוחת הבוקר במלון בלובלין. 
 אילו מילים בפולנית ליוו אותנו במסע – פירושקי, ג'ימנינושקי (רגל קרושה), ג'נקוּיה (תודה), ג'ינדוֹברֶה (בוקר טוב), טאק (כן), סֶטָה וגלרֶטָה
 מה היה מרגש באופן יוצא דופן? – המפגש בבית הכנסת בטיקטין (טיקוצ'ין), עם אריסה
 מה היה חוווייתי במיוחד? הכניסה למחנה מיידאנק, כאשר ירדנו יחד במעבר בין קירות האבנים ועלינו לעבר הפסל העצום.
 מה היה הכי מפתיע? – ה"טריאתלון": עלייה בקרונית/ נסיעה בכירכרות סוסים/ ירידה ברכבל.
 מה היה הכי מעצבן? – פה ושם הפנים החמוצות של המוכרות הצעירות בסופרמרקט ובקניון.
 מה היה הכי מפחיד? המעלית השקופה במלון "ווסטן" בוורשה
 רגעים של נחת? – הקניות בזיל הזול.
                                     
פולין, מאי-יוני 2015 
חברי למסע-טיול, ערב טוב,
עידית, על התוכנית כתבת: "מסע לפולין 2015"
מסע: מ-ס-ע
במציאות יש "משא" נוסף:
משא: מ-שׂ-א
יצאנו למסע בעין ובלבינו משא, באלף, משא השואה. 
הביתה נחזור כשבנשמותינו המשא יותר כבד ויותר מעיק. גם על גופינו המשא יהיה כבד יותר כתוצאה של ארוחה אחת ארוכה בת ארבעה עשר ימים.
גם בתיקנו יש משא כבד, המתנות שקנינו לנו ולאהובינו, משא משמח.
בנוסף יש משא שהעשיר אותנו, קלטנו אותו בחושינו והוא סך כל החוויות שקלטנו.
גרעין קבוצה זו נבט בטיול הראשון, לאוזבקיסטאן וקירגיסטאן, שיצא מהקתדרה בעפולה. באותו טיול נוצק דפוס התנהגות של דיקנות, אחריות, צמאון לדעת וחברות טובה. חברי הקבוצה והמדריכים מתחלפים אך הרוח הטובה נשמרת. כיף להיות שותפה בקבוצה זו והלוואי שנמשיך לטייל ברוח זו.
בחוברות התיירות לחו"ל כתוב: "טיול לפולין" אתך, עידית, היה לנו שילוב של מסע וטיול.
אהרון אפלפלד כתה ספר בשם: פולין ארץ ירוקה"
כן, היא ירוקה מצבע העיצים והצמחים.
אבל היא גם צבעונית מצבע פרחי העצים.
היא גם בעלת עיניים כחולות כצבע האגמים הרבים שבה.
בחורף היא לבנה מהשלג.
ובעיקר היא אדומה, לא מהדגל האדום. אלא מדמנו, מדמם של "עמכוּ"
האם יש אנשים החושבים שהיא סמוקה מבושה? אולי! פגשנו ארבעה המתביישים: ארתור בבילגורי, מריה מזמוש ואת אווה ופיטר בוורשה. אליהם מצטרפים הפולנים שקבלו את אות "חסידי אומות עולם".
וכעת תורך עידית,
אותי את הפנטת כבר בשעור הראשון בקתדרה. כאשר אני קוראת ספר בנושא השואה, הקול הפנימי שלי הוא קולך, כולל הטונציה.
לקראת הטיול הפעלתי, בדיסק הקשוח שבמוחי, תוכנית למחיקת מידע זניח ופיניתי מקום רב לספוריך על חיי היהודים בפולין באלף השני לספירה. רציתי לשמוע הרבה ספורים על החסידים, המתנגדים, האורטודוכסים, הציונים, הבונדיסטים, הקומוניסטים סופרים ומשוררים. את מי לא הזכרתי?
במהלך הטיול ספרת הרבה ספורי שואה וזרעת מעט מהנושאים האחרים, אבל עוררת את סקרנותי להמשיך וללמוד נושאים אלו. התעשרתי בפרקים מלאי הוד ממלחמת העולם השנייה.
עידית, הידע העצום שלך בנושא השואה מעורר בי קנאה והערצה. היכולת שלך להעביר את הידע הזה אלי ולרתק אותי משאיר אותי "ספיצ'-לס" וצמאה לעוד ועוד מהנורא הנורא נזה.
המסע-טיול היה מעניין מאד ומגוון. היה מורגש שאת ואווה השקעתן הרבה מחשבה וזמן כדי שיהיה מעניין ושלא יחסר דבר. תודה לפיטר על הנהיגה האחראית ועל תחזוקת האוטובוס שהיה נקי ונעים לשהייה. תודה על הטפול במזוודות.
אני חברי, כתבתי בשמי, אני מקווה שכל אחד מכם ימצא לפחות משפט אחד התואם לתחושתו.
בדבר אחד כולנו, עידית, שותפים:
במשאלה שהנתוח של בתך יסתיים בהצלחה ויוביל להחלמה מלאה. אנחנו נספר בבית על הטיול ובכל משפט שנאמר יהיה חבויי " שילוב אצבעות" לבריאות בתך.
תודה על ההקשבה, טיסה בטוחה הביתה. חבוקים ונשוקים ליד קרוסלת המזוודות בנתב"ג.
להתראות בטיול הבא.
שושנה מרום
                                    
פרספקטיבה פולנית.
רק לא להתלונן
רק לא להתלונן
אז מה אם אין חלב מורתח
לקפה שהוגש?
עדיין אינך צריך לינוק חלב ממרזב.....
תלוי טוב ליבה וחסדה של פולניה רחומה.
 
רק לא להתלונן
רק לא להתלונן
על טיפות הגשת שזולגות סביבך,
הן הרי רק סביבך,
ואינך עומד בתור צפוף
ערום ועריה.
מעל לראשך – מתוחה מטריה.
 
רק לא להתלונן 
רק לא להתלונן 
על כי נעלך מלאו בבוץ
בצעידה על שביל ההריגה.
לך, יש נעליים שמסמריה לא דוקרות
לתוך רגליך בכל פסיעה ופסיעה.
 
רק לא להתלונן 
רק לא להתלונן 
כי ארוכה הדרך ופקוקה,
את דרגשי אושוויץ ומיידנק 
השארת מאחור,
לך יש דרך ומטרה,
ובסופה ממתינה לך מיטה רכה
וגם ארוחה.
 
רק לא להתלונן
רק לא להתלונן 
הבט בגאווה דרך חלון האוטובוס
המתרחק מוורשה לכיוון שדה התעופה
אתה בדרך הביתה, לבית שלך.
מגדה – קיבוץ מורן – מסע לפולין מאי יוני 2013
                               
עידית המקסימה, 
זכות גדולה נפלה בחלקי לעשות את המסע הכל כך חשוב הזה.
כמו שאמרתי לאבא... זו מתנה לחיים.
יום השואה ובכלל נושא השואה לא יהיה אותו דבר החל משנה זו.
יחד עם ההזדמנות הגדולה לחלוק כבוד לאבי, למשפחתו ולכל גיבורי השואה, היתה לי הזדמנות להכיר אותך... אישיות.
המסע הזה עסק באנשים - אנחנו המטיילים, הניצולים שעדיין חיים, אלה שכבר לא איתנו, הגיבורים שלא שרדו ואפילו תושבי המקום... הצלחת לגעת בכל אדם במקום הנכון, ברגע המתאים, בעוצמה המדוייקת.
נתת לי להרגיש את החוויה במלוא עוצמתה דרך הדמויות שליוו אותנו. כל סיפור כלל עובדות היסטוריות מתובלות בדמויות מיוחדות, כל סיפור סופר באינטונציה המתאימה לו, לכל סיפור נבחרו המילים המתאימות שסחפו את כולנו לתוכו.
הצלחת לשלב במינונים הכי מדוייקים את כל מה שהמדינה הזו יכולה לתת לנו המטיילים.
בארגון, סדר וזמנים למופת, ברגישות, בהומור, בשקט וברוגע הובלת מסע שלא ישכח.
בדיוק כך מסע כזה צריך להיות.
תרומתך להנצחת זיכרון השואה - זיכרון האנשים היא עצומה.
אשמח לשמוע על הזדמנויות בהן אוכל לקחת חלק בפעילותך הענפה.
תודה רבה לך.
אורית שמיר - סלריוס
                                
בנסיעה מקרקוב ללובלין
מכתב לפולין
כן פולין באתי לבקרך. אמרו לי שאת יפה ואכן את כזאת.
היערות רחבי ידיים, העצים תמיריםוירוקים.
אך אי אפשר שלא לחשוב מי הסתתר בין עצייך? מי נורה? מי נשאר לבד? 
ומי קפא למוות?
אצלינו היערות קטנים יותר אבל כשרואים אותם חושבים על עצים ולא על מוות.
כן פולין יש בך נהר גדול ארוך ומתפתל מלא מים – מים מקור חיים ואני כ"כ אוהבת מים, ברכה, ים..
אבל כשרואים את הנהר שלך חושבים מי קפא? מי רצה רק לשתות והתגלה..
לנו יש רק את הירדן אבל הוא מקור חיים, מים שמצמיחים.
ראינו כמה מערייך היפות נקיות, אדריכלות משובחת
אבל לא יכולתי שלא לחשוב על פאר היהדות שאנשיה נבגדו נשדדו ברכושם ובנפשם – וחוסלו.
ראיתי את הרייך הגבוהים אפילו נסעתי ברכבל והשקפתי על נופייך, אבל לא פולין זה לא היה יפה כמו הנוף שנשקף מהחרמון.
ראינו המון מאנשייך – נראים נחמדים –
אבל לא יכולתי שלא לחשוב אולי מישהו מבני משפחתם.....
ראינו המון ילדים מסתובבים עם משפחותיהם מבלים בחופשתם ואני כ"כ
אוהבת ילדים. ..ואני חשבתי על כל הילדים שנרצחו כאן באכזריות 
השטן.
כל כך הרבה פסי רכבת..במקומות אחרים ישיבו איש מעבודתו, אישה 
מעבודתה ילדים מלימודיהם אבל כאן פולין כל פס מקולל.
כ"כ הרבה שדות ומטעים – שפע של אוכל אבל בעיני רוחי ראיתי רק 
נשים, גברים וטף רעבים רעבים.
ביקרתי אותך פולין רק כדי לכבד, להצדיע, 
לזכור את כל ששת המיליונים
ולא לשכוח!!
כתבה: חגית לנגליב 
                                    
עידית יקרה!
אחרי שנחנו פירקנו את המזודות היו לנו כמה רגעים שקטים לסכם את הטיול
היה קשה נפשית ופיזית אבל לא היינו מצליחים לסכם אותו בצורה כל כך חיובית כמו שסיכמנו.ללא הצורה בה את מנווטת את המסע.
לא מספיק להוביל טיול כזה כמו טיולים במקומות אחרים. ולא כל מדריך ומורה יכול לעשות את זה בצורה וירטואוזית כפי שאת עושה.
הצורה שאת מעבירה את החומר עם לווי הסיפורים האישיים הקשיים והמרגשים, וקורעי הלב הם תוכן הסיור ונותנים מימד אוטנטי על מה שקרה שם.
הדאגה לשנינו רגשה אותנו.
שבת שלום ולהתראות רמה ודניאל
                                   
יצאנו למסע 29 איש,רובם זרים אחד לשני וחוזרים מלוכדים,מלאי חוויות,ספוגים ורווים במטען,במשא כבד ומרגש שאין שני לו. 
עידית - כשמך - האדמה הטובה, המשובחת. חיה ונושמת שואה, ומצליחה ביכולות בלתי נגמרות להטמיע בנו את שיש בך, הכל והרבה יותר מזה. דואגת לכולנו בכל פרט- כמו אם על תינוקה, וההפתעות..... קשה לי לסכם בשלב זה,אני מרגישה שנחוצים לי עוד ימים ואולי שבועות להפנים את עוצמת החוויה,לא רוצה ששגרת היום-יום שבטח מחכה לי תפריע לי בתהליך שאיני רוצה להפרד ממנו. מקווה שהקבוצה תיפגש גם בארץ, כשהתמונות והכתובים יהיו ערוכים ומסוכמים. אז בשלב זה המון המון תודות גם לאווה ולפיטר וגם לנו כקבוצה שהתגבשה בזכותך. ושוב שנה טובה ומאושרת לך ולמשפחתך מרוני ואלי אליאס מולדת 2013
                                   
‏20/07/2013
מסע בן שבועיים לפולין (שורשים,יהדות, היסטוריה, פולין היפה בצפון המדינה) יוני 2013
יצאנו בתחושות מעורבות למסע להיסטוריה של יהדות פולין וחורבנה. 
כל שידענו קיבל משמעות אחרת, הרגשנו שאנו חוזרים במנהרת הזמן אל העבר המפואר והנורא. למדנו כי היסטריה נבנית מהחלטות אנשים ומפרטים. 
חווינו בזכות עידית סיפורים אישיים שייצקו תוכן ייחודי לסיפור המוות של יהדות אירופה ולתיאור חיית האדם הנאצית.
קשה להבין כיצד בני אנוש תרבותיים הגיעו לשפל המדרגה.
למעשה חווינו סמינר בן שבועיים בו כל יום למדנו עוד ועוד נושאים ואירועים מההיסטוריה שקדמה למלחמה, אנטישמיות, תורת הגזע, מלחמת העולם על כל היבטיה ותוצאותיה הנוראות.
זיכרון של ששה מיליונים בלתי נתפס אך הסיפורים וצורת העברת החומר על ידי עידית מהוה מסע של פעם בחיים וחובה לכל בן אנוש קל וחומר ליהודים.
ביקשנו בטיול שיכלול גם נופים ומעט מפולין היפה, הופתענו לטובה בכך הייתה גם הקלה לכובד המסע והוסיף לו מימד של טיול. היינו בטיולים רבים עם מדריכים מצויינים, אך הדרכתה של עידית הנעשית מתוך שליחות וכוללת ידע מעמיק מקנה לטיול עומק ומימד וחוויה בלתי נשכחת כמותה לא חווינו בשום טיול. 
אנו חוזרים מלאים וטעונים עם הרגשה שקיימנו חובה לעצמנו ועם חובה להעברת החוויה לדורות הבאים כדי שהזכרון והלקח לא ישכחו.
עידית תודה רבה בשם כל הקבוצה.
טובי זקס
                                 
פולין מאי יוני 2013
עידית, הצלחת להעניק לנו תחושה של ראשוניות.
שאנחנו הקבוצה הראשונה שאת מדריכה בהתלהבות 
ובמסירות אין קץ.
הקשבנו פעורי עיניים ומוטי אוזניים לתיאורי הזוועה,
להשפלה, לסבל, וללבטי המוסר של הקורבנות,
ובתוך הגיהינום שחוו מליוני יהודים על אדמת פולין 
שזרת ניצוצות בודדים של אנושיות, דוגמת משפחתה 
של ראיסה
בזכותך אנחנו חוזרים לישראל חדורי אמונה חזקה עוד יותר
שאין לנו ארץ אחרת....
עידית, רשמנו הכל, נשנן הכל, ננצור בליבנו הכל ומודים לך באהבה
גדולה שהיה לנו הזכות שאת זו שליוות אותנו בדרך הקשה 
בתשומת לב לכל פרט ופרט.
תיארת לנו תיאורים מרתקים ומכאיבים,
השמעת לנו שירים מופלאים, 
בתזמון נהדר.
בזכותך, המספר שישה מיליון הפך לאב, אם, ילד ונער.
תהי ברוכה,
חברי מסע לפולין מאי יוני 2013
                              
עידית שלום, 
הצטרפנו לקבוצה שיצאה לפולין מתוך מחשבה שכל אחד. חייב לעשות את המסע הזה.
חזרנו עם ההבנה שאכן כך הדבר.
כבר בפגישת ההכנה חשנו שיש לנו קבוצה מיוחדת ומדריכה נפלאה, אבל רק במהלך המסע הבנו עד כמה.
הדרך שבה הוליכה אותנו עידית במסע היתה מדהימה בתבונתה.
חכמתה, הידע הבלתי נגמר, רגישותה ואנושיותה של עידית הם שעזרו לנו לעבור את המסע הקשה הזה כשהכסאות, העוגות, טקסי הזכרון שקיימנו באנדרטאות השונות והחולצות הלבנות לשבת משמשים לנו כתפאורה המאפשרת להאחז בשפוי.
דלות המילים לתאר את מה שחווינו, דלות לא פחות המילים המבטאות את תרומתה של עידית וחיבוקה כדי שנשאר שפויים.
אנו מודים מקרב לב לכל חברי הקבוצה ולעידית על מי שהיא ועל מה שעשתה עבורנו.
תודה ע נ ק י ת
יענקלה ומיכל קליבנר קבוץ יגור
                             
ניתנה לנו ההזדמנות הנהדרת והזכות הגדולה לצאת למסע לפולין בהדרכתה של עידית פרי 
קבוצתנו רובה ככולה כללה בוגרים בשנות השישים פלוס עם נגיעה ומעורבות כזאת או אחרת לשואת יהדות אירופה.. 
עידית ברגישות, בעדינות ובהרבה ידע וסיפורים אותנטיים הצליחה להעביר לנו את ההתרחשויות המזוויעות ולצידן את סיפורי המרד והגבורה ולגרום לנו לחוויה בלתי נשכחת. 
ימים רבים לאחר חזרתנו ארצה עדיין שוחחנו בינינו ולא נרגענו מעוצמת החוויה
זה היה באמת מסע מופלא וייחודי, 
לא תארנו שנגיע לרמות כאלה של ריגוש הגוף והנפש 
על כך אנו חבים תודתנו לעידית. 
יש לציין גם את הצוות הפולני הקבוע שעומד לימינה של עידית : המדריכה המקומית אווה ונהג האוטובוס פיטר אשר יצאו מגדרם לתת לנו את התנאים האופטימליים במסע מורכב ורגיש זה. 
עידית כהיסטוריונית, חוקרת שואה ומעל לכל כאשת חינוך עוסקת במלאכה כשליחות 
אנו מודים לה מקרב לב על החוויה הייחודית והבלתי נשכחת –יישר כח 
דינה וחקי פורת
רשפון
                             
עידית יקרה,
עבר כבר יותר משבוע מאז חזרנו מהמסע שבהדרכתך לפולין ונראה שאנחנו עדין מהלכים בו.....
יעקב ואנוכי מודים לך מעומק הלב על שאפשרת לנו לעבור חוויה שכזו, גם אם כל כך קשה, אבל נסבלת והרבה הרבה בזכותך! הרגישות שלך, תשומת הלב לפרטים הקטנים, ההקשבה, הנימה האישית, האכפתיות והאירגון על כל אלה והרבה יותר, תודותינו לך.
תמיד חשבתי שלפולין לא אסע. על האדמה הספוגה בדמם של יהודים לא אדרוך. אצרתי בליבי כעס עצום; הן בשל האסון הנורא שנגרם לעם היהודי והן בשל האסון הפרטי של משפחתה של אימי ומשפחתו של יעקב. הסכמתי לנסוע רק מפני שהבנתי עד כמה הנסיעה הזו חשובה ליעקב.
עברתי תהליך חשוב בכל המסע הזה; עזבתי את פולין, לא סולחת, לא שוכחת אבל הכעס שכירסם בליבי נמוג לו. יש רק עצב, עצב על כל שאבד ולא ישוב עוד לעולם.
חוזרים הביתה, כי אנחנו ברי מזל, שבים לארץ שלנו למולדת שלנו. להמשיך לשאול את השאלות וללמוד. עם תובנות חדשות להמשך עשיה, לסובלנות, לקבלת השונה ולמעשים טובים.
ושוב תודה על הכל.
להתראות,
שלומית
                             
8.8.13
ורשה
עידית היקרה!
עשרה ימים את מובילה אותנו במשעולי פולין, נעים בין פסגות,יערות עד,
נהרות, כרי דשא וערים עתיקות ובין סדקים שחורים שמהם יצאו השדים,
מפלצות אדם טורפות אדם ורוע.
ברגישות אין קץ אך בנחישות ובאומץ את נוגעת בתהומות אלה ומאפשרת לנו
לעמוד מולן פנים אל פנים.
מקפידה באדיקות על האמת ההיסטורית ועל דיוק העובדות מחד
ומביאה את הסיפורים האישיים שמציירים פנים ושמות להיסטוריה מאידך.
באופן מדויק את מקפידה לתאר רק עדויות מהכרות אישית ואנו חשים 
עדות ממקור ראשון.
כך את מנווטת אותנו במהלך המסע, מודעת לעצמת החוויה דואגת לאזן בין חוויות קשות לחוויות מהנות ומאפשרת לנו להפנים את הדברים ולהמשיך הלאה.
דרכך הכרנו את יהדות פולין על כל יופיה ועושרה הרוחני, אגדותיה היפות,
נאורותה ויכולתה להכיל בתוכה דעות מגוונות.
דרכך הכרנו את בני העוולה, את האידאולוגיה העומדת מאחוריהם, מהיכן צמח הרוע ומה דחף אותו.
הכרנו את מכונת ההשמדה המשומנת, את התפאורה בה עטפו הגרמנים את מפלצות המוות הללו וניהלו אותם במושגים של תפוקות, יעילות, עלויות ומשאבים.
דרכך הכרנו את שמואל גרינבוים שחולץ מהקבר את ליסיה ואלבום התמונות,
את לנה קיכלר ובית היתומים, את אלינה בירנבוים – קחי מעיל יהיה לך קר,
את חווקה'לה ועוד רבים אחרים.
דרכך הכרנו את הגבורה, את המלחמה ברעב, את המאבק לשמירה על צלם אנוש ואת המרד – שידעו, שיספרו, שיזכרו ושיכתבו רק שלוש שורות בדפי ההיסטוריה.
ודרכך גם הכרנו את הצמיחה שנולדה מן התופת הזו, את ניצני התקווה שנבטו מתוך ההריסות, ואיך מצאו החיים את דרכם להמשיך,לפרוץ ולבנות לנו בית.
כל אחד מאיתנו לוקח עמו משהו 
יש הלוקחים לעצמם שאין לנו ארץ אחרת,
יש הלוקחים לעצמם את האקראיות שבגורל,
יש המבינים שמה שקרה יכול לקרות שוב ולכן צריך לשרטט קווים אדומים שאין לעברם כבר במקום הבסיסי של כבוד הזולת, כבוד האדם באשר הוא אדם.
יש הלוקחים את התקווה, החמלה 
ויש המתחברים לסיפורם האישי לשורשיהם ולמשפחתם.
תודה לך עידית היקרה שהראית לנו את הדברים מתוך תחושת שליחות,
מתוך אמונה ומהמקומות הכי עמוקים בנפשך.
הרגישות, העצמה, הידע והנחישות שבך
העניקו לנו חוויה יוצאת דופן שניקח עמנו לעוד שנים רבות.
 אז לסיכום
4 עונות
מים
כסאות
ולא לשכוח לסחוט שלפוחית.
בהערכה ובאהבה רבה מכולנו
כתב : חמי לנגליב, אחוזת ברק
                               
הי עידית,
מה שלומך? מתגעגעת....
כבר נאמר לא מעט על המסע שלנו ובכל זאת רציתי לומר לך אישית- תודה!
קצת חששתי מהמסע עם הוריי וחבורה בגילם ולשמחתי החשש התבדה במהרה והרגשתי "אחת מהחבר'ה", גם בזכותך.
ממליצה לאחרים בגילי לעבור מסע שכזה עם הוריהם.
תודה על החוויה המיוחדת שחוויתי במסע לפולין- חוויה של הסטוריה, של ספורים אנושיים ומרגשים עצובים ושמחים שחודרים ללב וחוויה של רגשות שעדיין אני מנסה לעכל ולהבין.
זה לא מסע קל וכיפי של תענוגות אך חובה על כל יהודי בפרט לעבור אותו, לראות במו עיניו ולשמוע במו אוזניו.
לא יכולתי לדמיין מסע מעניין ומרגש שכזה ולבקש מדריכה כמוך, מילים לא יצליחו להביע את הרגשתי.
היית מעל ומעבר הן בזכות הצוות המקסים שמלווה אותך כבר שנים (ד"ש חם לאוה ופיטר), הידע והבקיאות האינסופיים שלך, האוזן הקשבת לכל אחד מאיתנו, החום והחיבוק שלך והיותך פשוט את.
מקוה שנתראה אי"ה בשנה הבאה בברלין, אשמח אם תעדכני אותי בתאריכים הצפויים.
בהצלחה במסעות שעוד נותרו השנה ואת כמובן מוזמנת לבקר ברשפון/הרצליה.
ממני באהבה, 
נירית
                                    
לעידית היקרה!
אחרי שנתיים של למוד והכרות אתך, יצאתי למסע וזאת אחרי שכבר בקרתי מספר פעמים בפולין.אבל זאת היתה חויה אחרת.
ההדרכה היתה יסודית שיטתית עשירה ומרתקת וארגנה לי את הדברים.בראש.
ספגתי לתוכי כל מילה כל סיפור שהוגש עם כל הנשמה ובאהבה,
וכמו כן הארגון שהכל דפק כמו שעון, והכל בנועם וברגישות והקשבה לכל אחד.
בשבילי זה מסע של פעם בחיים 
בתודה הערצה ואהבה 
מירה אוזרוביץ
                                    
שלום עידית,
שבועיים עברו, ועדיין הרושם שהותיר בי המסע לפולין ממלא את ליבי.
אני מסתכלת על התמונות שקיבלתי מיהודה'לה, ואני רואה את הזמן שעברנו ביחד, 
ואני יודעת בוודאות שהצלחת המסע שלנו קשורה קשר הדוק בהיותך המדריכה שלנו.
השקט, החיוך, הרצון תמיד לעזור אם את רואה שקשה קצת... (ואת תמיד רואה)
הידע הרחב, הזוית האישית, הסיפורים בעקבות ראיונות שערכת עם ניצולי שואה.
כששואלים אותי איך היה, לפני הכל אני אומרת שלפולין צריכים לצאת רק עם עידית.
זה היה שבוע וחצי עמוס ומרתק מאין כמוהו.
תודותי נתונות לך מלוא החופן.
נתראה בימי חמישי בדורות בגלבוע.
בברכה, חנה שחף, מולדת. 
                                    
לעידית היקרה,
במסע אל הריק הגדול, היתה לך הזכות הגדולה למלא ולהאיר אותו ולו לרגע-בתרבות של עמנו שאיננו עוד.
בקרחת היער ליד בור השאול,דיברת בשמם של האבות והאמהות,המשהל'ך, האברהמל'ך וכל שאר הילדים שהלכו אל האין.
הדלקת עבורנו זרקור על הרוע הבלתי נתפס,ועזרת לנו לראות-שאכן הוא בלתי נתפס.
בזכותך חזרתי לימי בית הספר בו הנחילו לנו אהבה גדולה,לספרות,לתרבות ולהיסטוריה היהודית שלא תשוב עוד.
תודה לך בשם משפחתי שאיננה ואת שימשת לה לפה,ותודה גדולה בשמי על שהענקת לי את החוט המקשר לעברי,עברנו המשותף.
באהבה ובהוקרה
אפרת פינברג.
                                 
עידית,
מנסה לסכם את המסע המופלא הזה. עוצמת עיניים ורואה את טרבלינקה, בלז'ץ, אושוויץ, מיידנק, יער לופוחובה.המראות, האבנים, האנדרטאות נצרבו בתודעתי ובלבי דרך השירים, הניגונים, קטעי ההסבר מאלפים. התחברתי קודם כל אל בני משפחתי, אל סבתי אאוגוסטה הרצהפט שנספתה באושוויץ ואל דודי וולטר שנספה במינסק עם אשתו הטי ובתם הקטנה רותי, ודרך גורלם הנורא לכל אחי הרדופים, המושפלים והנרצחים.
דברי ההסבר שלך שליוו כל אתר ואירוע בבהירות, ביסודיות ואמפתיה, איפשרו לי לחוות, לראות ולהבין.
פגשתי לאורך הקורס והמסע את התרבות והמסורת היהודית שהיו ואינם. את השכונות, הקהילות, בתי הכנסת ובתי הקברות. וכמובן את שביל הגבורה שדיבר באבנים המדברות, בהסבריך ובסיפוריך.
עבורי המסע היה סיכום מעמיק וחוויתי של שנת לימודים מרתקת, מרחיבת אופקים וידע. פגישה עם עולם שרציתי לפגוש ולהכיר ואכן זכיתי לכך.
ובנוסף, הארגון המעולה של המסע, החבורה הנהדרת, הנינוחות והרוגע שספגתי מן התנאים המפנקים ומעל לכל הדאגה, ההקשבה, הרגישות, מאור הפנים, החמימות והסבלנות ללא גבול בה עטפת אותי-אותנו עם תמהיל של התלהבות ועידוד.
אלו מקצת הדברים שיכולתי לומר,
בתודה ובאהבה, נירה
                                 
אהובתי,
רק הזכרת השם ברלין,מחזירה אותי לחוויה שאותה לא אשכח.
חבל שהנסיעה לא היתה ארוכה יותר.גמעתי חומר והייתי צמאה לזה מאד.לא ידעתי עד כמה.
מהרגע שהגענו לברלין, קיבלתי מעל ומעבר,ידע.התמצאות,היסטוריה,ירידה עד הפרט האחרון,לא חיפפתם בכלום.
רמה כל כך גבוהה של בקיאות בעיר,שהיא חדשה לנו הישראלים.
הצלחת בתוך שבוע לגרום לי להתעניין בגרמנים הצעירים,להתבונן בהם,להתרגש מיכלתם של האומנים הצעירים להנציח את זכר השואה,
בכל פינה בעיר.לא שמעתי על כך מעולם קודם לכן.
הטיפול האישי ופתרון הבעיות שצצו מדי פעם ליחידים בקבוצה,הדהים את כלנו.
חבל שלא אוכל לקחתך איתי לנסיעות הבאות שעוד יהיו, לברלין.
דיברנו על הערך המוסף של הנסיעה אתכן,ביננו,אנשים שהיו בקבוצה,כלם הסכימו פה אחד
שיש גם משהו טיפולי-פסיכולוגי בגישתך לנושא.
נסענו שונאים וחוששים וחזרנו סקרנים, מלאי חמלה וקשובים יותר לדור שגדל שם עכשיו.
תודה לא מספיקה
לבטא את הכל
לימור
                                
שלום סנאית ועידית 
אני מצרפת את מה שכתבתי לשיחת הסיום 
אוי פולין (בהיגוי פולני מודגש אם אפשר...)
באתי לפולין לראות את מולדתה של סבתא דובה שלי 
ומצאתי פולין. ..
של עת הקציר - כה יפה בזהב,
של שדות ירוקים שפרוסים למרחב.
של גינת ירקות ופרה בשרשרת,
של עגלת גרעינים מלאה לתפארת.
אוי פולין...
ש"ישן" זה ארבע מאות או שש מאות שנה,
ששלובים בה מחתרת ולימודי המשנה,
ש"האנושי" וה"לא אנושי" מעורבין בה יחדיו,
של סרט שרוול וקלגס במדיו.
פולין של...
שאלת האדם ושאלת האדמה,
של ילד יהודי ומה נשתנה.
עידית: ו"רגע אתם עוד איתי?
ו"אין פרפרים פה" ביתי.
 פולין של חצרות חסידים... וחסידות בקן,
וחסידה מיוחדת - ראיסה - גם כן.
של י.ל. פרץ וקדיה מולודובסקי,
של ולדיסלב שפילמן ודוד פלונסקי.
פולין...
של מחנות כפיה... וריכוז... והשמדה,
ומאות רכבות שנסעו אל הלא נודע.
של הארמיה קריובה,יודנראט ומרד,
של גבורה עילאית במלחמה שלא נגמרת.
פולין של סבתא שלי ופרוגי עם תרד,
פולין שהכל בה שלוב וארוג לבלי פרד.
כך ראיתי את פולין רבת הפנים,
ואני מקוה לחזור לכא סבתא, עם הנינים.
אז תודות...
לאווה ופיטר 
על שיעורי הפולנית וחיוך בבוקר,
הפסקות הקפה עם עוגיות - לא ביוקר...
על שעות נהיגה ביום שארך,
וחינוך מחדש לנהג ש...סרח.
לסנאית ועידית - צמד חמד רב מעללים 
על כיסא, מטריה ו... ארבע עונות 
על הסיפור שאתן בונות.
על שפתרתן לנו קצת מה"ספגטי" ההיסטורי,
על שסחפתן בקריאה ובשיר,
על שפתחתן צוהר לעולם כה מורכב וסבוך,
על שעזרתן לנו לעצב את הזיכרון ההיסטורי שלנו.
תודה, תודה, תודה!
יונת 
                                  
פולין משהו אחר – 
כמה פעמים קרה לי בחיים ששכחתי לנשום?
כמה פעמים קורה לכל אחד מאתנו שהוא מבין כי אינו נושם ועליו לקחת שוב אוויר לריאות? זה מה שהיה לי בפולין, זה מה שהרגשתי בכל אותו סיור מהמם עוצמתי, שכחתי לנשום...
ורק כאשר יושבים באוטובוס, מעכלים חושבים, מנגבים דמעות ופתאום אתה נזכר שאין לך אוויר שצריך לקחת יותר אוויר לריאות, לנשום עמוק, ולהזרים יותר חמצן לדם ולמח ולכל הגוף, כי אנחנו בחיים, כי אנחנו מצווים להמשיך לחיות כי אנחנו חייבים להוכיח לעולם סביבנו, שכל מה שהיה הוא אירוע שלא יחזור, ואם חלילה כן יחזור, אז הוא לא יחזור איתנו!! לא לנו!!
שתי המילים החקוקות על האבן בטרבלינקה אומרות הכל – "לא עוד" אינני יודע מי הפולני שחשב על זה וחקק אותן והבין את משמעותן לעומק אבל הוא ידע מה הוא עושה.
מערבולת חושים סובבת אותי מאז חזרתנו לארץ הכל מתערבב זה בזה – יופייה של פולין מול הרע שנגלה בה, חום המארחים מול האנטישמיות שהביאה לחיסולה של היהדות שם, חושניותה של וורשה מול שרידי הגטו, פניה המדהימים של ראיסה, הטוב שניבט מעיניה ומול זה סיפורה המהם ואותו גיא הריגה איום ונורא ביער. הניגוד בין שיירי המחנות מולנו בני הדור השני שמייצגים את שרידי אותה שואה נוראית, אנחנו בריאים חסונים ומעל הכל שפויים בנפשנו מביאים את הבשורה לפולין, מהעפר קמו הורינו הקימו מדינה הקימו משפחות ובאנו להראות להם שאנחנו כאן ו"לא עוד".
אנחנו מצדיעים להורינו – הם הגיבורים האמתיים של הסיפור – ציינו זאת כמה פעמים במהלך הסיור אבל אולי לא מספיק, בימים טרופים אלו ש"פולני" אינה מחמאה, ו"טעם פולני" אינו משהו להתגאות בו, והיסטוריה פולנית ליושבי הארץ היא מוקצה מחמאת מיאוס, אנחנו מצדיעים להורינו שבאו ממזרח אירופה – פולין אוקראינה רוסיה רומניה הונגריה יוגוסלביה כל אלה מייצגים תרבות שאינה זוכה לכבוד הראוי לה, אנחנו צברים וצברים למחצה, מיצגים דור חדש של "ישראליות" שלצערי אולי קצת התביישנו בצעירותנו במוצאם הפולני – גלותי של הורינו, עלינו היום לתקן את המעוות, להצדיע שוב להורים שלנו, הם לא סתם הקימו מדינה הם הקימו את המדינה בשקט, בעבודה יום יומית קשה ופשוטה, ההורים האלה ליוו את גיוסנו לצבא ובכו מ"דאגות פולניות" כרגיל, אבל אני בטוח, שגם מגאווה גדולה שהבנים שלהם יגנו עליהם בעתיד. לא היה גם לנו ברור אז, שהם, יוצאי אושוויץ ברגן בלזן וגטו ורשה, מוליכים נערים לצנחנים ולשריון של מדינת ישראל, הם בוודאי לא האמינו בהיותם שם, כי לזה יגיעו אחרי 20 – 25 שנה, כן מגיעה להם הצדעה נוספת בעיקר על כך שהם יצאו שפויים – אם כי לא תמיד במלוא מובן המילה, מתוך התופת הנוראית הזו והביאו לידי כך שאנחנו כאן. הורינו היקרים – אנחנו מצדיעים לכם.
חברינו למסע – ציינתי בדברי ביום שישי בערב כי המעורבות האישית שלנו עשתה את המסע הזה כל כך מיוחד, התרגשתי עם כולכם כשראינו את הבתים של המשפחות, גם בטיקוצ'ין ובקרקוב, כשראינו את בורות ההריגה ביער, וכמובן כאשר נגעתי באצבעותיי בביתן 26 באושוויץ התחברתי בצורה מיסטית אבל גם מוחשית לאמא שלי וכל הגוף רעד מהתרגשות, כמו גם בכתיבת שורות אלו.
בביקור הבלתי נשכח בבית הורינו בסצ'משיץ לא ידענו את נפשנו, לא ידענו מה לעשות... התחלנו אחוזי תזזית לצלם, ואחר כך ניסינו לדמיין, כי רק הדמיון שלנו הביא אותנו לשם, ורק את הדמיון בעצם היה לנו, וכמו שאמרתי שם: "אני שומע את ריצות הילדים במדרגות הבית" – כי היו שם חיים... למרבה הפלא חזרנו משם במצב רוח מעולה נרגשים ומלאי תחושה של אופטימיות.
המחנות פלשוב, בירקנאו, מאיידנק וטרבלינקה היו קשים וחזקים בחוויה שהותירו בנו, כי המחישו לנו שוב מאיזו תחתית יצאו הורינו ולאן הגיעו.... הירידה הבלתי שנכחת באתר ההנצחה של מאיידנק – הייתה רגע שבספרים כותבים עליו "עוצר נשימה", ושוב הייתי במצב של "שוכח לנשום". 
לעיתים שואלים אותי מה זה ספר טוב? והתשובה שלי שהיא פשוטה – את רב הספרים אתה קורא וגם אם אתה נהנה והספר מאד קריא – אחרי זמן קצר הוא נעלם ממך, אתה לא ממש זוכר על מה זה, מי כתב ומה שמו של הספר... קצת מוזר, אבל זה כך, לכאורה נהנית לקרוא בו, אבל האמת היא שספר טוב הוא ספר שממשיך ללכת אתך הרבה זמן אחרי שסיימת לקרוא אותו, הספר אינו עוזב אותך, אתה חושב עליו הוא נמצא בתוכך וממאן לעזוב – זה ספר טוב. פולין הייתה ספר מעולה, סיפור פולין הוא סיפור שאינו עוזב אותך...
פולין זה משהו אחר!
תודה לכם חברינו למסע....
חנוכי 
                                 
אם יש את נפשך לדעת/בן ציון גולן
אם יש את נפשך לדעת, אם יש בדעתך לגעת, זה הזמן לקבל החלטות, חודש הרחמים והסליחות. לא שהיו שם רחמים ולא שניתן לסלוח לגרמנים, אך בבור שנפער מן העץ שנעקר, שם יש לעשות סיבוב מבוּקר. לעשות הפסקה במרוץ לכיבוש פסגות הניכר, הפסקה מהמרוץ מעיר לעיר וממוזיאון לכיכר. מסע לפולין מסע קצר, גם כן מעיר לעיר, מכפר לכפר, ממוזיאון לכיכר ומכיכר למוזיאון כי הכל שם הפוך וחסר הגיון. מקום שם אדם תלה את נשמתו בסלון ביתו, יצא לעבודתו לתלות בני עמי בכיכר העיר. המסע קצר
מדויק ומזוקק, מומלץ בחום ואהבה לכל אחד ולכל אחת, ובחיים שלמים לפחות פעם אחת. 
הכינו את הממחטות.
רב דברים נדרשנו לקחת
מלאנו מזוודה מלאה באמתחת.
כסא מתקפל וצלחת עוגות, 
ובגדים מתאימים לארבע עונות.
(בשום מקום לא נכתב ממחטות.)
ישבנו על כסאות ושמענו,
הקשבנו לעידית והטמענו.
דבר לא יכולנו לראות,
עינינו מלאו בדמעות.
(בשום מקום לא נכתב להביא ממחטות)
וכשקשה לראות נפתח הלב,
ולפתע שדה הראיה הולך ומתרחב.
את "האם בסודרה" רואים היטב, 
רואים הכל, הכל, ומתכווץ הלב.
(ומה בדבר הממחטות?)
רק תודה יש להגיד,
למופלאה ששמה עידית.
מסע קסום, מרגש ומתקן,
יישר כוחך ונאמר אמן.
(נא לא להביא ממחטות) 
בן ציון גולן /מסע בפולין אוגוסט 2013
ממליץ בחום ואהבה, מסע עם עידית
חוקרת מנוסה, מדריכה מופלאה וחוויה מתקנת.
מילות קוד להרשמה: גחליליות, מסעות חוויה. 
מיטבי שמע והקשב יוכלו להקדים נשמע למסע,
בסדרת הרצאות, כאן במכללת דורות. בימי שלישי החל מתשע.
                                       
האם אני חזק? אני רואה את עצמי כאדם חזק, קשוח, יכול לשאת סבל.
ולאורך כל המסע הזה אני שואל את עצמי האם אני הייתי שורד. אחד הדברים החשובים, אם לא החשוב ביותר, שלמדתי במסע הזה הוא מידה של צניעות, קצת שפלות רוח.
גדי בר יוסף, 2007.
                                      
המסע הזה הוא מסע אל שורשיו של העם שלנו באירופה.
אלו השורשים של כל אחד מאיתנו.[...] מה שהיה בלתי מובן ובלתי נתפס לפני המסע הוא כך גם אחריו אבל בכל זאת אני חוזר מחר לארץ לא בדיוק אותו אדם. אני מרגיש שהמסע חיזק אצלי עוד יותר מקודם ערכים של סובלנות, של הומניות, של אוניברסאליות ופלורליזם, של קבלת הזר, האחר, השונה, ושל עליונות ערך החיים.
ניר שוהם, יולי 2009
 
                                     
לקחתן אותי בתשעה ימים למסע עמוק אל תוך עצמי, אל תוך שורשי.
מאז מותם של הורי, אלו הימים שהתייחדתי איתם בעוצמה הכי חזקה. מלווה אותי תחושת החמצה על כך שלא דובבתי אותם, לא גרמתי להם לדבר, לספר, לשתף אותי בעִִִִִצבונם. לו רק לא היו שומרים עלי כל כך מצערם... ומצד שני, אני מנחמת את עצמי בעובדה שאולי כיבדתי את בחירתם לשתוק.
מירי קרייזמן, אוגוסט 2010
                                     
פה יותר מכל הבנתי את הצורך האינסופי של אמא לשמור על שלמות המשפחה שבנתה.
על אדמת פולין הבנתי במלוא העוצמה את חשיבותה האמיתית של החברות המיוחדת של חברי ההשלמה בקיבוצי. אני חוזרת הביתה ומרגישה שאני אדם עם יותר חמלה, שהתמלאתי בכוחות חדשים של הבנה, רגישות, איכפתיות וכוח להילחם על הטוב שבעולם. 
ציפורה טייכנר, מאי 2008.
                                     
כיתה אלמונית, גיבושון מזרעי, תחנה ראשונה, פנים חדשות במראה.
נא להכיר – אונה ימנית עידית, אונה שמאלית סנאית. שעת ההשכמה עדיין תעלומה. תחנה שניה שדה התעופה. שרשרת כסאות מתקפלים בתזוזה. נסק הקליע ופניו צפונה אל פני הרעה. ופגע בקרקוב, בירה עתיקה, חרדה חדשה[...] ורשה בירה חדשה, פרטים חדשים, כאב ישן נושן. שורָש צבר גאה ממקומו במערכת השמש, השתרש למקומו ביערות טיקוצ'ין.
אוספת כתה , לא עוד אלמונית, כסאותיה ונפשותיה, קליע חרוך, מלובן, שב למקומו. והוא לא הוא.
עמוס שבואלי, מאי 2008
                                    
גרמתן לי לרצות להיות בן-אדם.
אמנון שמושקוביץ, יולי 2005
                                   
עידית וסנאית יקרות!
כשאפרוש יום אחד מעיסוקי, שום דבר חמור לא יתרחש. כשאתן תפרושנה יום אחד מעיסוקכן – קשה יהיה למצוא מחליף שיעשה את מלאכתכן בדרך בה אתן עושות אותה.
יש דברים שקשה לזייף, אחד מהם הוא הלהט. הבטתי בך עידית, מעבירה את החומר העיוני, עטוף בסיפורי חיים שגרמו לי לעיתים להרגיש שהייתי שם, או שאת חוית חלילה את האירועים בגוף ראשון. ואם לא זה אז זו
בודאי הפעם הראשונה שאת מעבירה את החומר. את הלהט הזה אי אפשר לזייף. אני לא מוצאת די מילים להודות לכן על המתנה שהענקתן לי בתשעת הימים בפולין. נכנסתי למסע הזה אחת, ואני יוצאת ממנו אחרת. לולא המסע הזה, לולא אתן, ספק אם הייתי נכנסת בעוצמה כזו לנושא.
מכל הנסיעות והמסעות שערכתי בחיי, זו הפעם הראשונה שאני יכולה לומר בביטחון מלא, שעל הנסיעה הזו לא יכולתי לוותר. אתן מפעל של שתי נשים, ואת המפעל הזה אי אפשר להפסיק. הספיקו תשעה ימים כדי להתאהב בכן, בלהט, בקסם האין סופי שלכן. אני אסירת תודה לכן, ומקווה לא לאבד אתכן גם אחרי החזרה (הכמעט כפויה) למציאות.
מירי קרייזמן, אוגוסט 2010.
                                     
עוד לא ראיתי הדרכה כזאת דידקטית, יסודית, שיטתית, עשירה במידע, מרתקת ומלווה בחומר כתוב, בסרטים נדירים ומרגשים, והכל בטוב טעם, באכפתיות רבה, עם כל הנשמה, תוך השקעת משאבים אישיים בלתי נדלים ואנרגיה עצומה.
מיכה עמית, יוני 2006.
                                     
לסנאית ועידית –
הזוג היחיד שיודע לשלב מקצועיות של מבצע צבאי עם רגשות של עבודת קודש.
הובלתן אותנו במסע זה בזהירות רבה על החבל הדק של הרגשות והחזרתן אותנו עם תרמיל כבד אמנם, אך שלמים. לא יכולנו לצאת למסע הזה בלעדיכן!"
מיכל וגלעד אגר, יוני 2008.
                                     
גישתכן היא נדירה בין מחנכים ומדריכים.                       
רותי חיימוב, ספטמבר 2005
                                      
לפעמים, על פי הגורל, נופל לאדם לב גדול. זה הלב שלכן, הנותן כבוד גדול לשואה.
עומרי בלאן, יולי 2005.
                                      
מי יוצא עם קבוצה של 40 איש ולמרות זאת יש לו זמן לתת לכל אחד להגיע לכתובת שהביא איתו מהבית?
מי מסוגל להביא לידי דמעות גם מי שחשב שמזמן הוא לא מסוגל לבכות? 
מי אומר לכולם להביא מטריות ובעצמו עומד עם סנאית מתחת למטריה קטנה אחת? מי יוצא לכמה מסעות כל קיץ וחי כל הזמן את הסיפור כולו בפעם הראשונה?
מי יכול להרחיב את ליבו בלי גבול ולגלות שתמיד אפשר עוד קצת? מי אומר לכולם להביא כסאות ובעצמו עומד כל היום על הרגליים? מי הצליח לגרום למשפחת גובר שלא סובלת טיולים מאורגנים לצאת מוקסמת מטיול כזה?"
שבתאי גובר, יוני 2008.  
                                      
אתן שתיכן השכלתן להיענות לכל אחד וצרכיו, לכל אחד ורגישויותיו וליצור קבוצה שנעים להיות בה.
זאת בזכות חוכמתכן ורגישותכן, בזכות התכנון והארגון ובניית תהליכים להתחברות לתכנים הרגשיים החווייתים והאינטלקטואליים. גם הרגעים הקטנים של הפינוק, העוגה והקפה בקרחת היער, ארוחות הערב המשותפות, תרמו לקירבה ולהיכרות. [...] הכל אורגן וסודר בנועם, ברוך, ברגישות למרקם האנושי.
קבוצת יולי 2 2005.
                                    
הטיול נבנה תוך הבנה עמוקה ורגישות עצומה. ההרכב של ימים קשים וימים יפים היה למופת!
דרורה רביד, אוגוסט 2007.
                                     
הטקסים שלנו, טקסים קטנים וצנועים, נוגעים בנימים הכי פנימיים של הנפש, הרגש והזכרון.
שירת התקווה בסיום הטקסים היתה בשבילי חוויה אחרת ומיוחדת. עמדתי זקוף, בראש מורם והרגשתי גאווה עצומה על שאנו כאן. חיים וחופשיים, גאים ביהדותנו.
ניר שוהם, יולי 2009
                                   
הוצאתן מהאנשים את הטוב.
זה היה מחמם ונפלא. מאוד התרשמנו מהעובדה שלא נתתן למזג האוויר ההפכפך להזיז אתכן מהתכנית שלכן, לא עיגלתן פינות ולא וויתרתן על שום דבר.
יעל הרפז, ספטמבר 2007.
                                    
הדרך בה הובלתן שתיכן את המסע יצרה מארג רב-חושי שלם שאיפשר לקלוט הכל, בהתרגשות גדולה, בצד שחרור והרגעה בעת ובמידה הנכונה .
יהודית ויונתן שני, אוגוסט 2008
                                     
הכעס והכאב, חוסר האונים המתסכל ושוב כעס ושוב כאב ודמעות וזעזוע עמוק וקושי גדול מלהכיל.
ואז בא הצחוק, והיחד הנעים והמשחרר משתיקות ארוכות, וחיבוק, ונגיעה, ואנשים שלפני רגע לא הכרתי ופתאום הם כל כך קרובים ואוהבים.
ראומה, יולי 2007
                                     
ההקפדה היתרה על כל פרט ופרט בארגון המסע הפכו אותו למסע של פעם בחיים! 
רינה אגר, יוני 2008
                                   
על הכל אתן מנצחות בשקט, בבטחה ובראש זקוף, והכל כל כך מושלם ומעורר הערצה וכבוד. תחזקנה ידיכן.
שוקי רענן, ספטמבר 2007. 
                                  
האמיני לי כל פעם שאני חושבת ומספרת על ההדרכה על השליטה בנושא ועל ההתמודדות הרגשית שלך אני מסירה בפניך את הכובע.
עברו כמעט שבועיים ואני עדין מוצפת. הייתה משהי שפגשה אותי מיד אחרי המסע ואמרה לי
שרואים עלי שעברת חוויה . הרבה זמן רציתי ולא העזתי, אכן היה לי קשה בחלקים שונים של המסע
ואני כה שלמה עם ההתמודדות הזאת. הרבה בזכותך עידית וגם בזכות הקבוצה הנעימה שהייתה לנו.
סגרתי מעגל , לכבודם של הורי היקרים שאני גאה להיות בתם.
שוב תודה לך.
בתיה אתר
                                
היה מרגש מאוד לראות את הבית, בית הכנסת, הסביבה בה אימי גדלה.
היה כואב לראות ולשמוע על הגטו ומחנה העבודה HKP שאמא שלי היתה בהם. 
מזעזע לראות את הבורות של פונאר
ההדרכה היתה טובה מאוד
וויליאם מהמשרד של דניאל היה אתנו 
3 ימים והוא מקצועי מאוד
עידית, רצינו להודות לך על מסע מרגש ומרתק שעברת איתנו
הידע העצום שלך, הספורים המרתקים על אנשים שראיינת, הדרך בה את מטמיעה
את החומר הקשה והעצוב הופכים את המסע למיוחד במינו!!!!
נשמח להצטרף ליעדים נוספים שאת מדריכה ונמליץ לאנשים בארץ
נשמח לארח אותך ובני ביתך בביתנו במרילנד
שיהיה יום טוב
פיני, דבורה, עידן ודנה

                                 
בסוף המסע
יצאתי למסע לפולין טעונת רגשות והרבה מחשבות על בני משפחתם של אבי ואימי שנרצחו, אך יותר על הורי שעברו את הזוועות ושרדו.
הורי חיו חיים יפים מצד אחד, אך מצד שני לקחו מהם את נפשם ונשמותיהם.
רציתי לנסות ולהרגיש כיצד התמודדו ? אולי לחשוב מה הם חשבו... ואיך שמרו על צלם אנוש להצדיע להם על שבחרו בחיים וזכו לראות את המשפחה מתרחבת.
עידית עלי להודות לך על המסע המרתק.
הדרך שבה הצלחת לרתק אותי בהסברים השונים, למשל:
בחרת להצעיד אותנו לאט לאט והסברת לנו תוך כדי תנועה על האנדרטה שבכניסה למחנה מיידנק ובכך נתת ביטוי משמעותי ומרגש שהכה בליבי עד דמעות.
היה לי קשה אך הורי ששרדו נתנו לי את הכוח להמשיך ולהתמודד במה שראו עיני.
לא אשכח את החיים שנתת לחסידות בסיפוריך על השטטל והחיים בה בחן ובהומור.
את מספרת סיפורים מדהימה בשפה רהוטה וכל מילה בסלע.
שנים לא התראינו וכשאלו אותי אם אני מכירה משהו מהקבוצה ? עניתי שיש לי את עידית.
הרגשתי שלקחת אותי תחת חסותך . דאגת לי ואני דאגתי לך.
השיחות בינינו נעמו לי ומקווה שנמשיך אותן בהזדמנויות שונות. אני שמחה שיצאתי איתך .
לסיום עלי לציין את הקבוצה שלנו .
הרכב של אנשים איכותיים חברים אמיתיים . כל אחד תרם תרומה משמעותית.
ההקשבה הסבלנות האמפתיה והתמיכה בעת הצורך יצרה קבוצה מחבקת ואוהדת.
ובעזרתך עידית נתת לכל אחד מאיתנו תחושה של שייכות ושותפות.
 
תודה תודה  וחיבוק לכל אחד מכם.
 
שלכם בתיה אתר