דף הבית >> מסעות לפולין >> פולין - המלצות >> על חותמו של המסע
 
אם יש את נפשך לדעת/בן ציון גולן
 
אם יש את נפשך לדעת , אם יש בדעתך לגעת, זה הזמן לקבל החלטות, חודש הרחמים והסליחות. לא שהיו שם רחמים ולא שניתן לסלוח לגרמנים, אך בבור שנפער מן העץ שנעקר, שם יש לעשות סיבוב מבוּקר. לעשות הפסקה במרוץ לכיבוש פסגות הניכר, הפסקה מהמרוץ מעיר לעיר וממוזיאון לכיכר. מסע לפולין מסע קצר, גם כן מעיר לעיר, מכפר לכפר,  ממוזיאון לכיכר ומכיכר למוזיאון כי הכל שם הפוך וחסר הגיון. מקום שם אדם תלה את נשמתו בסלון ביתו, יצא לעבודתו לתלות בני עמי בכיכר העיר. המסע קצר
מדויק ומזוקק, מומלץ בחום ואהבה לכל אחד ולכל אחת, ובחיים שלמים לפחות פעם אחת.
הכינו את הממחטות.
רב דברים נדרשנו לקחת
מלאנו מזוודה מלאה באמתחת.
כסא מתקפל וצלחת עוגות ,
ובגדים מתאימים לארבע עונות.
(בשום מקום לא נכתב ממחטות.)
 
ישבנו על כסאות ושמענו,
הקשבנו לעידית והטמענו.
דבר לא יכולנו לראות,
עינינו מלאו בדמעות.
(בשום מקום לא נכתב להביא ממחטות)
וכשקשה לראות נפתח הלב,
ולפתע שדה הראיה הולך ומתרחב.
את "האם בסודרה" רואים היטב,
רואים הכל, הכל, ומתכווץ הלב.
(ומה בדבר הממחטות?)
 
רק תודה יש להגיד,
למופלאה ששמה עידית.
מסע קסום, מרגש ומתקן,
יישר כוחך ונאמר אמן.
(נא לא להביא ממחטות)
בן ציון גולן /מסע בפולין אוגוסט 2013
ממליץ בחום ואהבה, מסע עם עידית
חוקרת מנוסה, מדריכה מופלאה וחוויה מתקנת.
מילות קוד להרשמה: גחליליותמסעות חוויה.
מיטבי שמע והקשב יוכלו להקדים נשמע למסע,
בסדרת הרצאות, כאן במכללת דורות. בימי שלישי החל מתשע.
 

עדית,
מנסה לסכם את המסע המופלא הזה. עוצמת עיניים ורואה את טרבלינקה, בלז'ץ, אושוויץ, מיידנק, יער לופוחובה.המראות, האבנים, האנדרטאות נצרבו בתודעתי ובלבי דרך השירים, הניגונים, קטעי ההסבר מאלפים. התחברתי קודם כל אל בני משפחתי, אל סבתי אאוגוסטה הרצהפט שנספתה באושוויץ ואל דודי וולטר שנספה במינסק עם אשתו הטי ובתם הקטנה רותי, ודרך גורלם הנורא לכל אחי הרדופים, המושפלים והנרצחים.
דברי ההסבר שלך שליוו כל אתר ואירוע בבהירות, ביסודיות ואמפתיה, איפשרו לי לחוות, לראות ולהבין.
פגשתי לאורך הקורס והמסע את התרבות והמסורת היהודית שהיו ואינם. את השכונות, הקהילות, בתי הכנסת ובתי הקברות. וכמובן את שביל הגבורה שדיבר באבנים המדברות, בהסבריך ובסיפוריך.
עבורי המסע היה סיכום מעמיק וחוויתי של שנת לימודים מרתקת, מרחיבת אופקים וידע. פגישה עם עולם שרציתי לפגוש ולהכיר ואכן זכיתי לכך.
ובנוסף, הארגון המעולה של המסע, החבורה הנהדרת, הנינוחות  והרוגע שספגתי מן התנאים המפנקים ומעל לכל הדאגה, ההקשבה, הרגישות, מאור הפנים, החמימות והסבלנות ללא גבול בה עטפת אותי-אותנו עם תמהיל של התלהבות ועידוד.
אלו מקצת הדברים שיכולתי לומר,
בתודה ובאהבה, נירה 2013.


האם אני חזק? אני רואה את עצמי כאדם חזק, קשוח, יכול לשאת סבל.
ולאורך כל המסע הזה אני שואל את עצמי האם אני הייתי שורד. אחד הדברים החשובים, אם לא החשוב ביותר, שלמדתי במסע הזה הוא מידה של צניעות, קצת שפלות רוח.
גדי בר יוסף, 2007.


  
המסע הזה הוא מסע אל שורשיו של העם שלנו באירופה. אלו השורשים של כל אחד מאיתנו.[...] מה שהיה בלתי מובן ובלתי נתפס לפני המסע הוא כך גם אחריו אבל בכל זאת אני חוזר מחר לארץ לא בדיוק אותו אדם. אני מרגיש שהמסע חיזק אצלי עוד יותר מקודם ערכים של סובלנות, של הומניות, של אוניברסאליות ופלורליזם, של קבלת הזר, האחר, השונה, ושל עליונות ערך החיים.
ניר שוהם, יולי 2009
 

 



לקחתן אותי בתשעה ימים למסע עמוק אל תוך עצמי, אל תוך שורשי. מאז מותם של הורי, אלו הימים שהתייחדתי איתם בעוצמה הכי חזקה. מלווה אותי תחושת החמצה על כך שלא דובבתי אותם, לא גרמתי להם לדבר, לספר, לשתף אותי בעִִִִִצבונם. לו רק לא היו שומרים עלי כל כך מצערם... ומצד שני, אני מנחמת את עצמי בעובדה שאולי כיבדתי את בחירתם לשתוק.
מירי קרייזמן, אוגוסט 2010

 
פה יותר מכל הבנתי את הצורך האינסופי של אמא לשמור על שלמות המשפחה שבנתה.על אדמת פולין הבנתי במלוא העוצמה את חשיבותה האמיתית של החברות המיוחדת של חברי ההשלמה בקיבוצי. אני חוזרת הביתה ומרגישה שאני אדם עם יותר חמלה, שהתמלאתי בכוחות חדשים של הבנה, רגישות, איכפתיות וכוח להילחם על הטוב שבעולם. 
ציפורה טייכנר, מאי 2008.

כיתה אלמונית, גיבושון מזרעי, תחנה ראשונה, פנים חדשות במראה. נא להכיר – אונה ימנית עידית, אונה שמאלית סנאית. שעת ההשכמה עדיין תעלומה. תחנה שניה שדה התעופה. שרשרת כסאות מתקפלים בתזוזה. נסק הקליע ופניו צפונה אל פני הרעה. ופגע בקרקוב, בירה עתיקה, חרדה חדשה[...] ורשה בירה חדשה, פרטים חדשים, כאב ישן נושן. שורָש צבר גאה ממקומו במערכת השמש, השתרש למקומו ביערות טיקוצ'ין.
אוספת כתה , לא עוד אלמונית, כסאותיה ונפשותיה, קליע חרוך, מלובן, שב למקומו. והוא לא הוא.
עמוס שבואלי, מאי 2008
 

גרמתן לי לרצות להיות בן-אדם.
אמנון שמושקוביץ, יולי 2005